דף הבית >  מאמרים >  הקשיש והמערכת המשפחתית

    הקשיש והמערכת המשפחתית



הקשיש והמערכת המשפחתית

היכולת של האדם לנהל את חייו בעצמו תלויה בין השאר בבריאותו הנפשית. אבדנים ושינויים רבים צפויים במהלך ההזדקנות ואלה מחייבים היערכות מחודשת והסתגלות. אבדנים ושינויים אלה יוצרים קשיים. הקושי העיקרי הוא איבוד הדרגתי של עצמאות ובהמשך התהליך הצורך בתלות בזולת. הבריאות הנפשית בזקנה היא תהליך שאפשר להגדירו כהתמודדות עם המציאות המשתנה. הגדרה זו נכונה לכל שלב בחיים, אך המציאות בזקנה יכולה להשתנות בפתאומיות ולאדם לא נותרת ברירה אלא להסתגל במהירות למציאות החדשה שהשתנתה לרעה (בר- טור 2005).

המערכת המשפחתית משמעותית בעבור כל אדם ובפרט בעבור הקשישים. הקשיש זקוק לתמיכה ולתחושת האהבה שהמשפחה מעניקה לו. המשפחה מהווה מקור לתמיכה רגשית בעבור הקשיש ותורמת רבות לדימוי עצמי חיובי, תחושת ביטחון והמשכיות. פעמים רבות המשפחה בעבור הקשיש היא גורם מרכזי במוטיבציה שלו להשתקם לאחר נפילה או ניתוח או בפעילויות יום יומיות הדורשות ממנו מאמץ וכוח. לאור זאת ניתן לראות בביקורים של בני משפחה אצל הקשיש גורם המשפר בצורה משמעותית את רווחתו האישית. לעומת זאת קשישים שילדיהם ממעטים לבקרם מדווחים על בדידות רבה הפוגעת במצב רוחם.

התהליך הפסיכולוגי שעובר על האדם המזדקן מתאפיין בצורך של האדם להגיע לידי השלמה פנימית, המוגדרת כתחושה של "סגירת מעגל" בחיים. "סגירת המעגל" דורשת מן האדם עיסוק בעברו, הכולל העלאת זיכרונות משלבי חייו השונים. בשלב זה נערך סיכום של ההישגים והכישלונות בחיים, והתוצאה היא תחושה של סיפוק מן החיים ומן ההישגים או תחושה של ייאוש והחמצה (Ericson, 1982). משפחה תומכת ומכילה יכולה לסייע לקשיש להגיע לתהליך פסיכולוגי של השלמה ע"י הקשבה ונתינת מקום לזיכרונות ולתחושות שהקשיש מעלה.

גיל הזקנה מזמן לקשישים התמודדות עם אבדנים רבים אשר דורשים כוחות פיזיים ונפשיים, קשישים רבים מתאלמנים ומאבדים את בן הזוג היקר להם מכל, כמו כן הקשיש נאלץ להתמודד עם אובדניים פיזיים המתייחסים לאובדן יכולות ותפקודים שהיו להם בעבר ולעיתים גם לאובדן יכולת קוגניטיבית. על מנת להתמודד עם אבדנים אלו והשפעותיהם נאלצים בני המשפחה ובעיקר הילדים להתמודד עם סוגיות ושאלות מורכבות בנוגע לטיפול בקשיש, כגון: האם להכניס מטפלת לביתו, האם נכון להעבירו למסגרת דיור חדשה כבית אבות, האם להעבירו למחלקה אחרת וכדומה. במידה והקשיש מסוגל מבחינה קוגניטיבית להבין את מצבו חשוב לשתף אותו בהחלטה ולתת לו את יכולת הבחירה שחשובה בעבורו ותחזק את תחושת ההשלמה עם המצב.

אם מצבו של הקשיש מבחינה קוגניטיבית או תפקודית לא מאפשר לו לקבל החלטה ילדיו צריכים לקבל בעבורו את ההחלטה ולתמוך בו. כשברור לחלוטין שצריך שינוי, כיוון שחיי ההורה עלולים להיות בסכנה, על הילדים לקבל החלטה ולהרגיש בטוחים שההחלטה היא אכן לטובתו של ההורה, גם אם הוא מתנגד לה, ולבצע אותה. כשמדובר בהורה זקן אך צלול המתקשה מאוד לקבל החלטה והחרד משינוי, החלטת הילדים והביטחון שהם נוסכים בהורה שמדובר בהחלטה נכונה, מקלים מאוד על ההורה, גם אם הביע בתחילה התנגדות (בר טור 2005).

התייעצות עם הצוות המטפל יכולה לסייע למשפחה לקבל את ההחלטה הנכונה בעבור הקשיש מתוך הכרה ומחשבה על צרכיו של הקשיש מבלי להיות מושפעים מהקושי לראות את ההורה במצב ירוד שלעיתים גורם להכחשה של המצב.
ההחלטה של קשיש לעבור למסגרת בית אבות לא פשוטה ודורשת כוחות נפשיים בתקופת ההסתגלות למעון. בתקופה זו חשוב שבני המשפחה לא ימעטו בביקורים ויתמכו בקשיש בתקופת ההסתגלות בה הוא נאלץ להכיר אנשים חדשים, להתרגל לסדר יום חדש, ולשנות את סביבתו הטבעית והמוכרת.

אחד מהסטריאוטיפים הנפוצים מציג את האנשים הזקנים כסובלים מדיכאון בגלל אבדנים רבים וירידה במצב הבריאות. למעשה, שכיחות הדיכאון בזקנה אינה גבוהה יותר מאשר בבגרות הצעירה, ואנשים רבים שומרים על דימוי עצמי חיובי ועל שביעות רצון מהחיים. מפליא לגלות כי לצד האבדנים והקשיים נשמרים אצל הקשיש הרגשות החיוביים. עדויות מחקריות חדשות מתחום מדעי המוח מציגות בפנינו שינויים החלים עם הגיל באזורים מוחיים המופקדים על הרגשות ועל הזיכרון. בעקבות שינויים אלה מתרחשת תופעה מרתקת של וויסות הרגשות בגיל מבוגר עם הטיה משמעותית לכיוון הרגשות החיוביים. כך, ככל שאנשים מזדקנים הם מפתחים יכולת הכלה רגשית רבה יותר של אירועים בחייהם, הם חווים פחות רגשות שליליים ובמשך זמן קצר יותר, מקדישים פחות תשומת לב לאירועים שליליים בהשוואה לתשומת הלב לאירועים חיוביים, וגם פחות זוכרים דברים שליליים בהשוואה לזיכרון של דברים חיוביים (אייל 2001)

מקורות:
אייל, נ. (2011). תובנות מאוחרות. גליון 135, דורות.
בר-טור, ל. (2005). כשירות האדם הזקן, המטפל והמשפחה. גליון 85,דורות.
Erikson, E. H. (1982). The life cycle completed: A review. New York: Norton.


הכותבת:
רות מייטליס עובדת סוציאלית ב'נוה שמחה' מחלקת "עצמאיים-תשושים"
M.A בעבודה סוציאלית